אני ממש מתגעגע אליה,
מה אפשר לעשות?  
כאן אילת אופר, ואני שמחה שהצטרפת אליי

והיום אנחנו עם שאלת השבוע של רועי
'אני יכול להבין הכול "בראש" -
זה נגמר וזהו, גם ככה כבר לא היה לנו טוב
אין מצב להתקשר אליה שוב
ובכל זאת, מגיע הלילה (והאמת אולי גם במשך היום)
ועמוק בתוכי (וגם לא כ"כ עמוק)
שום דבר לא עוזר
אני ממש מתגעגע אליה, אז מה אפשר לעשות?

הגעגוע הוא הדבר הכי חמקמק בפרידה,

מה שלא עושים הוא חוזר ומופיע, אפשר לומר שזו מלחמה אבודה,
כמעט

אני אומרת כמעט כי יש מה לעשות ואם פועלים נכון,

הגעגוע לא רק שיעבור יותר מהר,
אלא גם יכאב הרבה פחות

כדי שתוכלו כבר עכשיו להתחיל
אציע כאן צעד ראשון כדי להתגבר על הגעגוע:

הצעד הראשון הוא להפסיק לנסות להפסיק את הגעגוע,

פשוט כך, לעשות עם הגעגוע שלום-בית,
הוא איתי עד שהוא יעלם מעצמו

חשוב להבין שאין שום בעיה עם הגעגוע, ולא הגעגוע יוצר את הכאב והסבל

הייתם פעם בחופשה ממש טובה? אח"כ נזכרתם בחופשה בגעגוע? זה בטח לא כאב לכם
אלא נשאר כזיכרון יפה שאפשר אפילו ליהנות ממנו

הגעגוע כואב רק בגלל שאנחנו חושבים שהכול נהרס, שכבר לא מגיע לבן או בת הזוג שנתגעגע,  
שלעולם לא נאהב כך שוב,

ובעיקר אם אני מתגעגע והיא לא מתגעגעת,
זה יוצר בתוכי תחושת "השפלה"

זו הסיבה שהצד שעוזב יכול להתגעגע בלי שזה מפריע לו

אז מעכשיו אני גאה בגעגוע שלי, ולמה שאתבייש ואסתיר?
זה הדבר הכי טבעי , וזה אני שמתגעגע לא אומר שאני מסכן
אלא שאני כנה עם עצמי, ואין לי בעיה עם הרגשות שלי.

זה שאני ממשיך לאהוב ולהתגעגע, לא אומר שאני חלש או פחות ראוי
ההפך זה אומר שאני מכבד את עצמי, את הקצב שלי ואת הרגשות שלי

ואני יודע שגם הגעגוע יעבור מעצמו, ככל שאני אצליח להתגבר בצורה טובה,
אבל אני לא צריך להכריח ולזרז את זה כדי להתאים את עצמי לצד השני.

נמאס לי להיות מסכן ואומלל?
הגעגוע לא יוצר את האומללות, אלא המצב שאני מתבייש ברגשות שלי.

נפגש בהדרכה הבאה,
אתך בדרכך להתגבר ולשחרר,
שלך, אילת


 ----------------



דילוג לתוכן דילוג לתוכן